המזרון כמטאפורה

אנחנו חיים בעולם תנועתי, תזזיתי.

הקשב שלנו נדרש לעבר כל מיני כיוונים במקביל.

התודעה שלנו רודפת אחרי אסופת אובייקטים אין סופית והקשב שלנו הולך לאיבוד.

מה קורה על המזרון? אנחנו נאספים לעבר פרק זמן מסויים שבו יש גבולות ברורים, הפניית התודעה כזרקור שמעיר על- הנשימה, התנועה, התחושה, הפעולה.

מה אני עושה? אני נסוג קודם כל לעמדת המתבונן, רואה טוב יותר מה מתרחש, מה מורגש, מהי הפעולה הנדרשת. מתוך התבוננות וזיהוי אני יכול להבין מהי התנועה, מה צריך עכשיו להתקיים במרחב הגוף שלי בשביל לייצר את הנשימה המסויימת, התנוחה המסויימת. אז התודעה שלי מנסה ללוות ולהכיל את הפעולה בתוך הווה מתמשך, לדייק את הדבר תוך כדי שהוא קורה.

בתוך תנאי המעבדה שמרחב המזרון מאפשר לי אני מתרגל נסיגה- התבוננות- ראייה נכונה- פעולה נדרשת- התרחשות מלווה בנוכחות- הווה מתמשך- שהייה באיכות.

אני מתרגל את זה בתוך נסיבות מאתגרות- על הרגליים, על הידיים, על הראש, הפוך וישר, בתנועה דינמית או שהייה סטטית. הנסיבות הללו מושכות אותי להזדהות והיסחפות ומאתגרות את האפשרות שלי להתבונן, לדייק, אבל באותו הזמן מחזקות את היכולת הזאת. כמו שריר חלש שנדרש לאתגר בשביל להתחזק.

האם זה נגמר כשאני מגלגל את המזרון? להיפך. תרגלתי וחיזקתי את האפשרות שלי לזהות, להבין, להגיב, להיות נוכח, בשביל שעכשיו היכולת הזאת תעמוד לרשותי בנסיבות היותר מאתגרות של החיים- מול בן\ בת הזוג, מול הבוס, מול ההתרחשות הכאוטית שמתרחשת כל יום.

אני נסוג לרגע ומתבונן, פחות מזדהה עם הכל ונסחף.

אני מקשיב, מה התרחש, מה מורגש, מה נדרש.

האם ניתן לזקק ולדייק את הפעולה או שאולי לא נדרשת פעולה, רק התבוננות, הכלה.

תרגול מדויק על המזרון כמשרת תרגול מדויק בחיים. החיים כתרגול. תרגול כדרך חיים.

נסיגה, התבוננות קשב, ראייה נכונה, פעולה נדרשת, נוכחות, איכות.

עבורי זו מהות התרגול וזה הדחף שבי לפתוח ולקיים קורס מורים ליוגה מעמיק שמתייחס למהות התרגול ולא כעבודה פיזית בלבד.

נשארו עוד מספר מקומות לקורס שנפתח ב26.12 בימי שני בתל אביב. לעוד פרטים ושיחת התאמה