יוגה קלאסית בעולם המודרני- חלק שני

מירצ'ה אליאד בספרו על היוגה מכנה את היוגה "מאובן חי". מאובן שקפא בזמן בעת העתיקה אבל עדיין חי ופועם. הפעימה הזאת דורשת התפתחות נוספת.

היוגה הקלאסית קראה לנסיגה מן העולם. מטרתה גאולה אינדיבידואלית ולכן הרצון לספק תנאים אופטימליים לתרגול- התבודדות.

הנסיגה הזאת מתאימה ליחידים שמעוניינים בפרישה. היא לא מתאימה למסה העצומה של מתרגלי יוגה ברחבי העולם.

האם אותם מתרגלים צריכים להתפשר על גרסא שטחית יותר של יוגה או אולי דווקא להיפך, נדרשת התעלות של היוגה למישור חדש?

שרי אורובינדו, מורה רוחני ויוגי מהחצי הראשון של המאה ה-20 בדרום הודו, דיבר על "yoga of works", לקחת את טכניקות היוגה ולתעל אותם לא להיפרדות מהעולם אלא דווקא לתוך קיום רוחני נעלה יותר בעולם. לתרגל בגוף, בנשימה, בתודעה- דיוק, קשב, התבוננות, הרפייה ועוצמה, בשביל ליצור פעולה משמעותית בתוך העולם.

כשאני מפתח מיומנות בהתבוננות אני מזהה ברור ובהיר יותר מה אני רואה ושומע. כשאני מרפה אני מייצר פחות מתח בי וגם בסביבתי. כשאני מדייק פעולה אני מייצר תנודה חיובית בכל ההוויה שסביבי. עוצמה שבאה ממקום נקי ומדוייק מושכת אליה עוצמה נוספת.

אני מתרגל יוגה בשביל להיות בן זוג קשוב.

אני מתרגל יוגה בשביל להיות אבא טוב יותר.

אני מתרגל יוגה בשביל להביט אל העיניים של של כל מפגש, להישיר מבט, להטות אוזן, להיות נוכח.

אני מתרגל יוגה בשביל לייצר פעולה צנועה לעבר המרחב שסביבי, תדר מסויים שאני משתדל לדייק את כוונותיו ממקום של חמלה, הכלה.

אני מתרגל יוגה בשביל ליצור מרחב אחר סביבי ואולי אולי, בשביל להשפיע על אנשים אחרים להדהד את התדר השקט.

בשביל מה את.ה מתרגל.ת יוגה?